סידור הבית לאחר עזיבת הילדים את הקן
"הגוזלים שלי עזבו את הקן ,פרסו כנפיים ועפו
ואני ציפור זקנה נשארתי בקן
מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר …."
כך כתב ושר אריק איינשטיין בשירו הנודע
וגם אני מקווה שיחד עם השיר ועוד הרבה הורים שהכל יהיה ב-סדר …
בכתבה הזו בחרתי להתייחס ל"מה שנותר" אחרי שהגוזלים עוזבים את הקן .
כאשר הגוזלים עוזבים את הקן הם לוקחים אתם את החפצים החשובים להם ומותירים לרוב אחריהם עומסים כבדים של בגדים שהיו בשמחה נמכרים לחנויות יד שנייה או נתרמים לנזקקים .קלסרים גדושים בחומר לימודי מתקופת התיכון ולעתים מתקופות קדומות יותר שממלאים את המדפים בידע ,באבק ובחרקים שמוצאים לעצמם בית חם והמון עניין בכתובים .
בנוסף לאלה נאספו במשך השנים המיטב של התקליטים ואוספים של קלטות ,אלבומים מתפרקים מתמונות ספרים משחקים ,מזכרות מטיולים ועוד הרבה קשקושים.
ההורים עומדים מול כל אלה נבוכים ,מתוסכלים ועייפים .
ראשית צריך לקבל החלטה מאוד גורפת שהבית אינו מחסן או מקום לשמירת חפצים .
ערמות החפצים חוסמים ומונעים כל רצון להתפתחות וכניסה של דברים חדשים לחיים.
לפעמים הבקשות החוזרות ונשנות על רצון ההורים בהעברת החפצים לילדים נתקלות באוזניים ערלות .
הילדים עסוקים בחייהם הלחוצים ולא נותנים את הדעת ולא מגלים מספיק רגישות כלפי צרכי ההורים המשתנים .
כאשר ההורים מגיעים לגיל פרישה ,מתפנה להם על פי רוב זמן רב בו הם יכולים למלאו בתחביבים ועיסוקים חדשים .החדרים העמוסים לא נותנים אפשרות להורים להתפתח ולהתארגן מחדש בחייהם האישיים .
הורה שמעוניין לפתוח סטודיו לציור ,קליניקה לטיפולים ,חדר עבודה אחר או סתם חדר אירוח לרווחת המשפחה ,הנכדים ומכרים אחרים .
הורים בשלב הזה נתקלים בקושי רב לעשות את השינוי המיוחל .
ההורים צריכים לנקוט בגישה אקטיבית-אסרטיבית ואפילו להציב אולטימטום בפני הילדים -כמה שזה נשמע נוקשה -הם חייבים להיות מעשיים !
רצוי ואף נחוץ להכין תכנית עבודה עם לוח זמנים מפורט המחייבת את שני הצדדים לפעולה .
"בתכנית הפינוי " -במידה והילדים לא מגלים עניין בחפצים האישיים שלהם ההורה יכול לעשות כרצונו בביתו .
במידה והילדים מעוננים בחפצים שלהם -קובעים יום עבודה משותף המסוכם מראש .
ביום העבודה המשותף ממינים את החפצים ל-3 קבוצות :
קבוצה ראשונה -החפצים שעוברים עם הילדים -אותם ממינים לפי נושאים ומסדרים בתוך קופסאות להובלה ואולי אף לאחסון בבית של הילד.
קבוצה שנייה – קבוצה שהולכת לתרומה ,לד שנייה או לנזקקים .הילדים צריכים לקחת בחשבון שההורים אינם הסבלים שלהם ולעתים גם לא במיוחד צעירים ולדאוג שגם קבוצה זו תצא מבית ההורים ליעדה .
קבוצה השלישית – היא זו שהולכת ישירות לפח .
למרות רצון ההורה לפנות את חפצי הילדים,אחרי הפינוי ,החדרים עומדים שוממים -יתכן שהמצב הנפשי של ההורה יהיה מדוכדך ואולי הוא יחווה סוג של ריקנות .
בשביל להימנע ממצבים מסוג זה יש לעלות על הכתב -חלומות ,רצונות ורעיונות ולתרגם אותם לצבעים חדשים ,טקסטורות חפצים אהובים המתאימים לצרכים ולתחביבים החדשים המתהווים .
במידה וההורים נתקלים בקשיי התארגנות מול הילדים אני מציעה לשלב גורם שלישי שיכול להוות סוג של מגשר -מתווך ויכול גם לתת יד וכתף .
בהצלחה לכל אותם הורים ולגוזלים .
