חנות

רעיון דקורטיבי לסידור שרשראות

התבקשתי על ידי לקוחה למצוא לה פתרון דקורטיבי לתליית שרשראות .
"בתיה עוזיאל" שבי קמה לתחייה ועלה לי רעיון למתלה מיוחד .
מה צריך ?
לוח עץ לפי הגודל המתבקש .צבע ,ידיות במגוון צורות וצבעים .
שתי ידיים (לא שמאליות ).
משייפים ,צובעים -במריחת ספוג פשוטה ,קודחים מספר חורים במרחקים שווים .
תולים על הקיר או בתוך הארון ומסדרים את השרשראות .

הסיפור שאיננו נגמר …או נפתר .
קופסאות אוכל
מבדיקה ארוכת שנים אצל לקוחות המצב הוא כזה
אפשרות 1 יש יותר מכסים מקופסאות .
אפשרות 2 יש יותר קופסאות ממכסים .
אפשרות 3 יש יותר מידי …

אשה נעלה נעלה….. ????
..נעלה את הדלת בפני בעלה.

טיפ לאחסון נעליים וסנדליים למשקעניות בלבד !
אחסון מסוג כזה שומר על הנעליים/סנדליים ממפגעי אבק /חרקים /לחות ורטיבות .
ובנוסף ניתן למצוא ,לבחור ולשלוף בקלות ,במידה ובאמת הכנסתם את הנעליים בחזרה לקופסה .

ה"לוחשת לסוסים "קראתי לה שהיא היתה קטנה .
היא היתה יושבת שעות בארגז החול שבניתי ליד הבית , ומספרת לסוסים בלחש מה עבר עליה בגן .
הייתי מסתכלת עליה …ומנסה להבין מה קורה ?

היא אהבה את הסרט "סוס פרא "ודאגה לראות אותו שוב ושוב
מחזיקה בשתי ידייה הקטנות 2 סוסי פליימוביל הדומים לסוס פרא ולחברה שלו עטורת הכתמים.
איתם היתה גם הולכת יום יום לגן .

יום אחד הלכה לארגז החול הניחה את הסוסים וכיסתה אותם בחול .
ואמרה לי תוך כדי כשהיא זוקפת את גבה ומרימה אלי את שתי ענייה הכחולות

אמא …"כבר לא כואב לי הגן ".

הסתכלתי עליה וחייכתי !

כל הסיפור  התחיל מבסיבה  שיש לי סימפטיה מיוחדת  חפצים נוסטלגיים. רואה ערך רב בהיסטוריה ובחפצים שנשארו מהתקופה ההיא .כשמחשבה בראשי תמיד נודדת  להווה ואיזה שינוי הביאה עימה הקדמה  תמיד איתי לטובה ולפעמים גם לרעה .

האוסף הזה החל בעת עבודה אצל לקוחה ,הוא עמד שם חיוור ,מלא שכבת אבק וקורי עכביש .הוצאתי אותו ושתפתי והתאהבתי .

הלקוחה שמראש לא חפצה בו יותר נתנה לי אותו מתנה .מכאן ואילך התחיל חיפוש של כמותו בשווקים בארץ ומחו"ל .כל פעם שנמצא אחד שונה מחבריו התמלאתי שמחה גדולה .

והשמחה גדלה יותר כשהוא הצטרף לחבורה שגדלה עם השנים .כל פעם שאני מסתכלת עליהם אני ממחייכת כאילו היו חלק מהמשפחה .משקיפים מהמדף ושותפים מלאים ברקע .

 

 

 

"הלו הלו אבא מיטה עם משוטים .."???

בפינתנו סיפור קצר לילד …או יותר נכון לילדה שגדלה .
לפני הרבה הרבה שנים (כולה 7 )חגגתי יום הולדת 40.
הורי שאלו אותי מה תרצי ליום הולדת ?
שאלת השאלות …תמיד אכשהו ביום הולדת , אני לא צריכה כלום ,באמת שלא חסר לי דבר…
הפעם שהם שאלו ,עניתי בלי לחשוב פעמיים "קייק"
השניים עמדו בפרצופים המומים .ושאלו :"מה פתאום קייק ?"
עניתי :"לקייק יש משוטים …"
אבא שלי ,באותם רגעים חשב שהתחרפנתי …בדמיוני ראיתי את השאלות רצות אצלו בראש … זה משבר שאחרי גרושים ? משבר גיל הארבעים ?…משבר בין הבתרים…
"שום משבר" …עניתי …
הסגה נמשכה (אבא שלי המשיך לדחוק" עכשיו באמת, למה נחוץ לך קייק הוא לא יקדם אותך לשום מקום "
האומנם ?!
הוא יקדם אותי לעוד הגשמה של חלום !
זה לא מספיק טוב ?

פרוייקט קטן בהתהוות …

אחרי שנים של חיפושים בין שוקי פשפשים נמצאה "האחת ".
היא חיכתה בסבלנות לטיפול ,שיוף וצבע .
כיור שפורק בזמן השיפוץ חיכה למיזוג .
השניים חוברו להם יחדיו ,קבלו מנת אדמה וצמחים . אפילו כד קטן שהתווסף כג'ימיק על עמוד שגם הוא נאסף והודבק .

נותר רק לקנח בחיפוי בריקים ותליית המראה ולחכות בסבלנות לצמיחה .

 

בפינת הנוסטלגיה של היום .

היום במהלך יום העבודה
נפגשתי בפריט שכזה שמייד "זרק " אותי לימי הקיבוץ העליזים של חדר האוכל ,בית הילדים ובית ההורים .
אה מה מה לא זוכרת איך קראו לו בהגייה/הוויה הקיבוצית .
(זוכרת שהיה "סל פן " …פן הנכד יגיע אזי היה צריך להתחמש במזונות שונים ומשונים שחולקו לחברי הקיבוץ ומסתננים אוכלי חינם בזמני הארוחות בחדר האוכל .)
אז חוץ מלעלות בי חיוך ענק והתרפקות על העבר.
נשארתי עם סימן שאלה גדול איך קראו לדבר הזה ?

מיומנה של משפצת
התחלנו את השבוע השלישי .
מוכרחה לציין שחוץ מהעייפות שמראה עתותיה בכל חלק בגוף ,הנפש חזקה למרות כל התחזיות העצמיות שלי .
מודה שאני פריקית של שליטה ואוהבת שיש מקום לכל חפץ ,הבית על ארגזים גלגלים ותיקים   .
הימים עוברים,כל יום גורר עמו לוגיסטיקה מחודשת והרבה תמרונים .
שעות ההערות שלי שגם ככה רבות באופן טבעי הפכו למצב שכשאני ישנה אני חושבת …ושאני ערה אני חולמת .
מדמיינת איך הפאזל הזה של החלומות ,הצבעים ,הטקסטורות והחומרים יתנו תוצר נעים מחודש שנקרא בית .
חשבתי שבשלב זה אני האבד עשתונות .

אך כנראה שעושים את השיפוץ עם שותף לחיים שהוא בעל לב רחב, ידי זהב ,ראש מבריק ,חרוץ (ומשוגע כמעט כמוני )אז הכל נראה פשוט יותר .
נוסיף את בחירה שלי של אנשי מקצוע וקבלן שעושים את העבודה עם הרבה מקצועיות ,אהבה ,רגישות והכל נעשה ברוח טובה.
זה הופך את הדבר הזה שנקרא "שיפוץ"
לדבר שהוא אפשרי ! בכל אופן אפשרי עבורי !

 

אם תשכילו לעשות אפשר לעבור זאת בליווי שלי -הכדור בידיים שלכם .

 

"לא מפחידים יונה ביין …"
אבל איך כן מפחידים ?

כבר זמן רב שיש לי דיירות קבע על הגג .
אבל מה נראה לי שהן עברו לשיטת חבר מביא חבר והן מתרבות מיום ליום .
מה רע? נוף פנורמי ,אויר טוב ,שכנים טובים ?!
למרות כל מה שהן מסמלות אהבה ,שלום וכל היופי טופי הזה …(בואו לא נהייה דביקים לרגע ),
מבחינתי לא שלום ולא אהבה יש פה מלחמה ,מלחמה על הבית !
התחלתי בשיחות שלום ,בקשתי יפה שיחזרו לבית שלהם ,אבל הן בשלהן מחרבנות עלי .
נוסף על כל חותמות הלשלשת שהן משאירות .
הן עושות תחרות עם המואזין השכונתי …מי יטריד יותר …
אז הייתי סבלנית אפילו מאוד
אבל זהו הגיעו יונים עד נפש
ועכשיו פונה לעזרת הציבור
די לכיבוש !
האם יש פתרון ????
( רצוי הומנטרי..בכל זאת גרה במשגב וכידוע לכם כולנו פה יפי נפש ) .