קטגוריה: בפינתנו הנוסטלגית

כל הסיפור  התחיל מבסיבה  שיש לי סימפטיה מיוחדת  חפצים נוסטלגיים. רואה ערך רב בהיסטוריה ובחפצים שנשארו מהתקופה ההיא .כשמחשבה בראשי תמיד נודדת  להווה ואיזה שינוי הביאה עימה הקדמה  תמיד איתי לטובה ולפעמים גם לרעה .

האוסף הזה החל בעת עבודה אצל לקוחה ,הוא עמד שם חיוור ,מלא שכבת אבק וקורי עכביש .הוצאתי אותו ושתפתי והתאהבתי .

הלקוחה שמראש לא חפצה בו יותר נתנה לי אותו מתנה .מכאן ואילך התחיל חיפוש של כמותו בשווקים בארץ ומחו"ל .כל פעם שנמצא אחד שונה מחבריו התמלאתי שמחה גדולה .

והשמחה גדלה יותר כשהוא הצטרף לחבורה שגדלה עם השנים .כל פעם שאני מסתכלת עליהם אני ממחייכת כאילו היו חלק מהמשפחה .משקיפים מהמדף ושותפים מלאים ברקע .

 

 

 

פרוייקט קטן בהתהוות …

אחרי שנים של חיפושים בין שוקי פשפשים נמצאה "האחת ".
היא חיכתה בסבלנות לטיפול ,שיוף וצבע .
כיור שפורק בזמן השיפוץ חיכה למיזוג .
השניים חוברו להם יחדיו ,קבלו מנת אדמה וצמחים . אפילו כד קטן שהתווסף כג'ימיק על עמוד שגם הוא נאסף והודבק .

נותר רק לקנח בחיפוי בריקים ותליית המראה ולחכות בסבלנות לצמיחה .

 

בפינת הנוסטלגיה של היום .

היום במהלך יום העבודה
נפגשתי בפריט שכזה שמייד "זרק " אותי לימי הקיבוץ העליזים של חדר האוכל ,בית הילדים ובית ההורים .
אה מה מה לא זוכרת איך קראו לו בהגייה/הוויה הקיבוצית .
(זוכרת שהיה "סל פן " …פן הנכד יגיע אזי היה צריך להתחמש במזונות שונים ומשונים שחולקו לחברי הקיבוץ ומסתננים אוכלי חינם בזמני הארוחות בחדר האוכל .)
אז חוץ מלעלות בי חיוך ענק והתרפקות על העבר.
נשארתי עם סימן שאלה גדול איך קראו לדבר הזה ?